אז האמת היא שהכומתות הן לא המצאה של צה"ל - הן משמשות צבאות נוספים ברחבי העולם ומטרתן היא להבדיל בין היחידות השונות בצבא. ברוב הצבאות מחייבים לחבוש את הכומתות על הראש כשנמצאים מחוץ למבנה סגור, וכך גם היה נהוג בעבר גםבצה"ל. כיום הכומתות נחבשות רק באירועים ובטקסים רשמיים, כמו למשל באירועי יום הזיכרון או בטקס סיום קורס בצבא.
הכומתות הן חלק בלתי נפרד מהמדים הצבאיים והן צריכות להיות עליכם גם במדי א' וגם במדי ב'. אם תיתפסו בלי כומתה מול גורם רשמי כמו משטרה צבאית או רס"ר משמעת, תהיו צפויים לקבל עונש משמעתי או אפילו קנס כספי. מסיבה זו, גם אתם תאמצו כבר בימי הטירונות את התנועה האופיינת כל כך לחיילים, יד ימין שנשלחת בזריזות לכיוון הכותפת שעל הכתף, כדי לבדוק שהכומתה שלכם שם. יש טירונויות מסוימות שבהן חובשים כובע ב' (סוג של "כובע טמבל" צבאי), ואז הוא יחליף את הכומתה במדי ב׳.
בעבר, משימתם של גרעיני הנח"ל (נוער חלוצי לוחם) הייתה הקמת יישובים. הצבע של כומתת הנח"ל מסמל את החיבור של משימתה המקורית של החטיבה, לעולם החקלאות וההתיישבות החלוצית. הלוחמים מקבלים את הכומתה לאחר שמונה חודשים בתום מסע כומתה של 40 ק"מ.
מי לא מכיר את הכומתה החומה של גולני? אבל האם ידעתם שעד שנת 1976 הכומתה שלהם הייתה בכלל בצבע ירוק זית? הצבע החום נבחר לכומתה של גולני כי הוא מסמל את הקשר של היחידה לאדמה ולארץ, שמתבטא גם בסמל היחידה. את הכומתה בגולני מקבלים הלוחמים לאחר שמונה חודשים ומסע כומתה שכולל גם מסע אלונקות.
כשחושבים על הכומתה האדומה רוב האנשים יחשבו על צנחנים, והאמת? בצדק. כומתה אדומה שייכת לא רק לצנחנים בצה"ל, אלא גם בשאר צבאות העולם נהוג שצנחנים חובשים כומתות אדומות. אבל לצנחנים אין בלעדיות עליה בצה"ל - הכומתה האדומה שייכת לכמה יחידות וחטיבות. אחת מהן היא "עוצבות האש", האוגדה של חטיבות הצנחנים והקומנדו, שחוץ מצנחנים, כוללת גם את חטיבת עוז, חטיבה 55, והיחידה הרב ממדית. הכומתה האדומה שייכת גם לסיירת מטכ"ל וגם ל"מרכז הטסה והכשרות מיוחדות", הכולל את יחידות עוקץ, ניוד 444 ולוט"ר. חובשים אותה גם לוחמי הקומנדו של מגלן, דובדבן, ואגוז.
גבעתי היא יחידה שעשתה קאמבק - היא נלחמה במלחמת העצמאות, אבל רק לאחר מלחמת לבנון הראשונה, הוחלט להקים אותה מחדש. במסגרת ההקמה, חיפשו צבע חדש ומיוחד לכומתה. המח"ט החליט להתייעץ עם בנותיו על הצבע מבין האפשרויות שהוצאו, ונחשו איזה הן בחרו. האופציות הוצגו גם בפני החיילים, שבחרו גם הם בסגול. בזכות הצבע הנבחר, דבקה בגבעתי הסיסמה "יחידת סגולה".
מתי מקבלים הלוחמים את הכומתות שלהם?
רוב לוחמי החי"ר מקבלים את הכומתות שלהם אחרי שלב המסלול המתקדם, שזה אומר שמונה חודשים לאחר הגיוס.
צבע כומתת חיל האוויר נבחר ממש עם הקמת צה"ל, וכיום הוא שייך גם לזרוע החלל (למשל לוחמי הגנה אווירית והמערך הטכני). לוחמי יחידת החילוץ 669 משרתים תחת חיל האוויר, על כן, כל מי שתהה מהו צבע כומתה 669 - דעו שהוא אפור כהה.
חטיבת כפיר היא חטיבה יחסית חדשה (הוקמה ב-2006) ומה עושה חטיבה חדשה כשרוב צבעי היסוד בכומתות כבר "תפוסים"? ממציאה את החוקים מחדש עם כומתה מנומרת בצבעי הסוואה של חום וירוק. את הכומתה מקבלים לאחר שמונה חודשים, שבהם עוברים טירונות ואימון מתקדם, המכשיר את הלוחמים לרובאי 07.
צבע הכומתה של חיל השריון הוא בין הצבעים הוותיקים ביותר בצה"ל. הצבע השחור נבחר על ידי הצבא הבריטי בימי המנדט, שבחר בצבע מטעמים דיי פרקטיים: לוחמי השריון מתעסקים לא מעט עם חומרי שמן במסגרת התפקיד והטיפול בטנק, לכן בחרו בצבע שיכול לספוג את כתמי השמן מבלי שהכומתה תראה מלוכלכת מדי. גם מפקדי טירונים במערך מגל אימצו את הכומתה השחורה.
כומתת התותחנים היא כומתה בצבע טורקיז, כזה שמזהים מרחוק והפכה לחלק בלתי נפרד מנוף הכומתות בצה"ל. לכן אולי תופתעו לגלות שבמשך הרבה שנים כמותת התותחנים הייתה בכלל בצבע שחור. רק בשנת 2000 הוחלט לשנות את צבע הכומתה לטורקיז, המסמל את צבע השמיים והמרחב האווירי שבו פועלים הלוחמים והלוחמות של מערך התותחנים. באותה שנה שבה הוחלף צבע הכומתה עלו משמעותית אחוזי הגיוס לתותחנים.
הכומתה של הנדסה קרבית ויחידת יהל"ם אולי נראית לכם אפורה ומשעממת, אבל יש כאלה שרואים אותה ככומתה כסופה. הצבע הכסוף הוביל למשפט המאפיין את לוחמי היחידה: "הכומתה מכסף, הלב מזהב". עד שנת 1983 גם חיל ההנדסה הזדהה בכומתה השחורה, אבל אז החליטו לבחור לה צבע ייחודי משלה, ולהעצים את גאוות היחידה.
לפעמים תראו מתחת לסיכת הכומתה רקע בצבע מסוים. לכל רקע משמעות משלו:
🔴 רקע אדום: מעיד על רמת הסיכון הגבוהה ביותר (רמת פעילות א'), שמאפיינת לוחמים ולוחמות.
⚪ רקע לבן: חיילים וחיילות שנמצאים בקורסים מיוחדים, כמו קצינים, חובלים וטיס.
🔵 רקע כחול: עבור חלק ממי שנמצא בקורס השלמה חילית (קורס הפיקוד של בוגרי קורס הקצינים).
עד שנת 2015 חבשו לוחמי ולוחמות חיל האיסוף הקרבי כומתה בצבע ירוק כהה, כמו חיל המודיעין. באותה שנה, הרמטכ"ל המכהן, בני גנץ, החליט על צבע ייחודי לחיל וגם על שינוי שם היחידה, שנקראה עד אז "חיל מודיעין שדה". הצבע הצהוב מזכיר את צבע החול, בדיוק כמו צבעי ההסוואה המאפיינים את משימות החיל והקשר לאדמה. עוד כינוי שלו זכתה הכומתה הוא "פיתה", מכיוון שהצורה והצבע שלה מזכירים... ובכן, פיתה.
צבעי כחול ואדום הם צבעים המאפיינים את המשטרה בכל רחבי העולם. גם בימי המנדט הבריטי בארץ, שוטרי המשטרה הצבאית של הבריטים חבשו כומתות בצבעי אדום-כחול. לכן, כאשר חיפשו בשנת 1997 צבע ייחודי לכומתות השוטרים הצבאיים בצה"ל, היה דיי ברור שהצבע המתאים הוא צבע כחול.
הצבע הכתום הוא צבע שמסמל בכל העולם את צוותי החילוץ וההצלה, על כן נבחר להיות גם הצבע של צוותי החילוץ בצה"ל בשנת 2000.
הכומתה של אגף התקשוב והסייבר היא אחת הכומתות החדשות בצה"ל. יחד עם הכומתה החדשה, הוחלט גם על שינוי שם ווגם על תג יחידה חדש. ללא ספק העידן שבו אנו חיים הביא איתו לוחמה מסוג אחר, המצריכה לוחמים, כישורים ואמצעים שלא היו קודם לכן, וגם להם מגיעה כומתה מיוחדת משלהם, לא?
עוד כומתה יחסית חדשה, שמאגדת יחד את כל גדודי החי"ר המעורבים בצבא. צבעי הסוואה בגווני חום וצהוב.
כמעט ואין חייל שלא מכיר את כומתת הזית, ורבים מהחיילים חבשו אותה בשלב כלשהו של השירות שלהם. זו הכומתה הראשונה שרוב החיילים מקבלים ביום הגיוס, על כן הכינוי השגור שלה הוא "כומתת בקו"ם". הכומתה הזו שייכת גם לטירונים וגם לחילות ללא צבע מוגדר, כמו חיל החינוך והנוער.
כומתה טבעונית - גם בעורף וגם בחזית
לכל קוראינו הטבעונים והטבעוניות, דעו שאתם יכולים להצהיר על כך ביום הגיוס בבקו"ם ולקבל כומתה טבעונית, כזו שאיננה עשויה מצמר, אלא עשויה מחומרים סינטטיים. ויש גם נעליים טבעוניות, אבל זה כבר נושא לעמוד אחר.
הצבע של כומתת חיל הים, כמו כומתות רבות בצבא, נבחר בהשארת צבע הכומתות של חיל הים המלכותי של הבריטים. אך גם ללא הזיקה הבריטית, הקשר של הצבע הכחול לחיל הים, שפועל מעל ומתחת למים, הוא דיי ברור ואף מתבקש.
סמל אגף המודיעין הוא פרח שושן צחור על רקע ירוק, לכן נבחר צבע ירוק כהה לכומתה של חיל המודיעין. אותו הצבע שייך גם ללוחמי מג"ב, אבל במקרה שלהם הסיבה היא שונה. הצבע הירוק מסמל את אזור הפעולה של הלוחמים, הקו הירוק.
כומתות חדשות לא דומות למרבית הכומתות שיצא לכם לראות, הן נפוחות ובולטות לעין, לכן הן הפכו לסמל של "צעירות", מראה מובהק של חיילים חדשים. כומתה נפוחה על הכתף יכולה להיות מאוד שימושית ככרית, למקרה שתרצו לנמנם בנסיעות לבסיס. אבל אם אתם לא רוצים תזכורת תמידית לגיוסכם הטרי או למסע הכומתה שסיימתם ממש לפני רגע, קבלו את המדריך שלנו לאיך לשפצר כומתה, כדי לסדר לה מראה משופשף ושחוק:
1. בשלב הראשון מגלחים את הכומתה עם סכין גילוח (בזהירות!) כדי להוריד ממנה שכבה ראשונה של צמר.
2. את השלב הזה אנחנו נמליץ לכם מטעמי בטיחות לעשות במקום פתוח. שרופים קלות (שוב, בזהירות!) את הכומתה עם מצית, כדי להסיר עוד שכבות ושאריות של צמר.
3. עושים סיבוב נוסף של גילוח הכומתה. לא לחפף ולא להתייאש, השלב הזה משמעותי בתוצר הסופי. השקיעו בסבב הגילוח השני כמו שצריך.
4. מכבסים את הכומתה כדי להיפטר מריח הצמר השרוף (לעצלנים - אפשר גם לשטוף במים).
5. כשהכומתה רטובה זה הזמן שלכם לעצב ו"לפסל" את צורת הכומתה מחדש, באופן שבו תרצו שהיא תהיה מנוחת על הכתף. בגדול אתם מקפלים את הכומתה לחצי, מגלגלים אותה כמו שבלול וסוגרים את הגלגול עם גומייה.
6. משאירים את הכומתה המגולגלת לייבוש במשך כמה ימים.