בחירת בן זוג נעשית לרוב על פי מראה חיצוני, תקוות ופנטזיות ולא על פי רמת השכלה, אחריות, חוכמה, אדיבות. על פי רוב יבחר אדם במישהו שמשפיע על רגשותיו ועל יצריו, ולא במישהו שהמפגש עימו מעורר את שכלו. יש שייטו לבחור בן או בת זוג שעונים על הציפיות שלהם ממראה חיצוני, ולא באדם שיעודד אותם לעבוד קשה. ויש שייטו לבחור בן או בת זוג שייתנו להם תחושה מזויפת של ביטחון, ולא באדם שיציע להם ידידות. התרבות שבה אנו חיים (סרטים, שירים ועוד) מחזקת את הנטייה לבחור בן זוג על פי תחושות.
אדם שבוחר בת זוג לפי שיקול הגיוני וענייני ייחשב לאדם קר ואפילו לא אנושי. לדעתי, הסיבה לאחוזי הגירושים הגבוהים קשורה בשיטת הבחירה האינטואיטיבית הנהוגה כיום בחברה המודרנית. ייתכן שבעבר כשההורים היו מעורבים יותר בבחירת בן הזוג, ולשיקולי הבחירה הוכנסו שיקולים שמבוססים על ניסיון ההורים, הבחירה היתה נכונה יותר. היום עצת ההורים אינה נחשבת עוד, שכן הם נתפסים כבעלי דעה מיושנת, שאינם מבינים מהי "אהבה אמיתית".
גם בבחירת מקצוע רוב האנשים מחליטים באותה דרך. ההחלטה על מקצוע מתבצעת על בסיס תחושותיו של האדם למקצוע. אדם יבחר מקצוע שהוא "אוהב" ולא מקצוע שיאפשר לו להתפרנס בכבוד ולהתקדם בסולם הדרגות המקצועי. אדם יעדיף לשמש עובד סוציאלי ולהשתכר שכר מינימום מכיוון שזה המקצוע שהוא "אוהב", ולא יסכים בשום אופן לעבוד כמהנדס כי הוא לא "אוהב" עבודות טכניות, אף שכמהנדס יוכל להתקדם יותר ולהרוויח פי חמישה.
אדם יהיה מוכן להשקיע שנים בלימודי תואר ראשון בתרבות יפנית, כי זה מה שהוא אוהב, אף על פי שאין לו שום כמעט שום סיכוי למצוא עבודה בתחום זה. לדעתי, אחת הסיבות שהרבה אנשים אינם מרוצים מהמקצוע שבו בחרו קשורה בכך שבחירתם התבססה על תחושות, ובאופן טבעי תחושות משתנות עם הזמן. הבדיחה על האימא הפולנייה שמעוניינת שהבן שלה יבחר מקצוע מכובד אולי אינה מצחיקה כל כך, אך ייתכן ששיקוליה של האימא הפולנייה מציאותיים יותר מהתחושות שרוב האנשים פועלים על פיהן.
התרבות שבה אנחנו חיים, הספרים, הסרטים, ההצגות, השירים, הטלנובלות, המוזיקה - כולם מעודדים אותנו לנהוג על פי הרגש. ההמלצה של הסופרים, המחזאים והזמרים להעדיף את תחושותינו מטעה ומבלבלת. הנורמה החברתית שהחלטה מקבלים על פי תחושות, משפיעה עלינו לקבל את ההחלטות החשובות ביותר בחיינו תוך כדי התעלמות מנתונים ובניגוד לתכתיבי המציאות.