אם באמת אנשים רבים כל כך שונאים את עבודתם ורואים בה חובה ולא מקור לביטוי אישי, יש כאן בעיה של חינוך, של סדר עדיפויות ואפילו מידה של שנאה עצמית. העבודה היא חלק חשוב בחיים, ושנאה של חלק חשוב כל כך מבטאת מידה של שנאה עצמית. אפילו אדם שעובד בעבודת דחק צריך לאהוב את עבודתו ולהכיר בחשיבותה. לכל עבודה יש ערך. בלי יחס של כבוד לעבודה אין אהבה לעצמנו ולחיינו.
לדעתי, אילו היו עורכים סקר אינטרנטי דומה ושואלים: "האם אתם אוהבים את בני הזוג שלכם?" התוצאות היו דומות. רוב האנשים היו עונים שהם אינם אוהבים את בני זוגם. בדומה ליחס לעבודה, גם במקרה זה הרבה אנשים מזלזלים, מתייחסים בציניות, ולעיתים אף שונאים את בני זוגם. בשיחות יום-יומיות בין חברים אפשר לשמוע בהרבה מקרים ביקורת על בן הזוג, ולעיתים אף שנאה אליו. בדיחות והתלוצצויות על חשבון בן הזוג הפכו מזמן לנורמה חברתית, ומי שמזלזל בבן זוגו נחשב כמישהו מה"חבר'ה". הרבה אנשים אינם יודעים להעריך את העובדה שבן זוגם תורם לאיכות חייהם, מפיג את בדידותם ומספק להם חברה, שותפות, תמיכה וקרבה אנושית. למרות היתרונות הרבים בזוגיות אנשים רבים מתייחסים לבן זוגם בביטול, בציניות, בחוסר כבוד ולעיתים אף בשנאה. מי שמפגין כלפי בן זוגו יחס של הערכה וכבוד נתפס כחריג.
שנאה לעבודה או לבן הזוג דומה לדעתי ליחס של ילד ששונא את הוריו ושמתייחס אליהם בחוסר אהבה למרות מאמציהם הכנים וההשקעה הרבה שלהם בו. רק כשהוא מתבגר, הוא לומד להעריך את הוריו. אותו דבר קורה גם בעבודה ובאהבה - יש אנשים שרק אחרי פרישתם מהעבודה מתחילים להכיר בחשיבות שהייתה לה בחייהם; ואחרים שרק לאחר פרידה מבן זוגם מתחילים להעריך אותו ומבינים עד כמה היה להם טוב איתו.
היכולת להתייחס בכבוד לעבודה ולבן זוג בהווה, במציאות, היא הבסיס לחיים בוגרים וטובים. מי שבוחר ביחס של זלזול וציניות, מי שרואה בעבודתו משהו מרגיז ומיותר, פוגע באיכות חייו. מי שמתייחס לבן זוגו בחוסר כבוד, מבטא חוסר כבוד למישהו משמעותי בחייו, לבחירה שלו, ובסופו של דבר לעצמו.
מאת דוד משולם, מנכ"ל מכון נועם
מתוך הטור "יחסי אהבה ועבודה" שפורסם בעיתון "מעריב".