הלוחמים והלוחמות במערך ההגנה האווירית מגינים על הגבולות האוויריים של מדינת ישראל ושומרים עליהם נקיים מאיומים. בתפקידם הם מזהים ומיירטים כלי טיס עוינים, טילים וכל גורם מאיים אחר, מונעים חדירה אל המרחב האווירי של ישראל ובודקים באופן תדיר את תקינות המשגרים.
רבים מניחים שפעולת היירוט היא פעולה פשוטה המורכבת מלחיצת כפתור בלבד, אבל האמת שתהליך היירוט מורכב הרבה יותר: בשלב הראשון המכ"ם (מגלה כיוון ומרחק) מזהה מטרה עוינת באוויר שמתקרבת אל הגבול. מייד לאחר מכן, על הלוחמים המיירטים הפועלים באותה המשמרת לזהות את המטרה באמצעות המסכים השונים. לאחר הזיהוי פועל כל הצוות יחד, בזריזות ובמקצועיות, כדי להחליט מהי דרך הפעולה היעילה ביותר ליירוט המטרה.
את עמדות מערך ההגנה האווירית מאיישים לוחמים ולוחמות 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע. כל משמרת דורשת מהלוחמים והלוחמות רמת ריכוז גבוהה שתאפשר להם לזהות כל שינוי או תנועה חריגה בשמי הארץ, וכן יכולת תגובה מהירה שתאפשר להם לפעול בזריזות במידת הצורך. הלוחמים מחולקים לגדודים - כל גדוד מוכשר ועובד עם מערכת נשק משלו.
יש מספר מערכות נשק שונות ליירוט טילים במערך ההגנה האווירית - לכל אחת מהן טווח פעולה שונה, ויחד הן משלימות זו את זו ומהוות מערך הגנה רב-שכבתי. מדובר במערך הגנה מקיף במיוחד, הכולל חמש שכבות הגנה שונות המסוגלות לגבות זו את זו במקרה שהיירוט נכשל.
הכירו את מערכת הנשק של מערך ההגנה האווירית שלנו:
כיפת ברזל - אחת ממערכות יירוט הטילים המוכרות ביותר במערך ההגנה האווירית. מדובר במערכת שפותחה בישראל והחלה לפעול בצה"ל בשנת 2011. מערכת כיפת ברזל מיירטת טילים ורקטות בטווח קצר ובינוני - בין 4 ק"מ עד ל-70 ק"מ. כיפת ברזל מחזיקה באחוזי יירוט גבוהים ביותר - אפשר לראות זאת היטב בעזרת נתוני היירוט במבצעים השונים בשנים האחרונות: 90% יירוט במבצע שומר חומות, 96% יירוט במבצע עלות השחר ו-95% יירוט במבצע מגן וחץ. לאור ההצלחה הזאת, הפכה המערכת מבוקשת גם מחוץ לגבולות ישראל, וגם ארה"ב, אזרבייג'ן, רומניה וקפריסין רכשו אותה וכעת מכשירות את חייליהן לשימוש בה.
קלע דוד - מערכת ליירוט טילים, גם היא בפיתוח ישראלי, שהחלה לפעול בשנת 2016 ומיירטת טילים בטווח בינוני וארוך. השימוש המבצעי הראשון שלה היה בשנת 2018 כאשר התגבשה הערכה ששני טילים מסוריה עלולים ליפול בשטח ישראל. בסופו של דבר הטילים נפלו בשטח סוריה.
יהלום (פטריוט) - מערכת יירוט טילים אמריקאית שפועלת בצה"ל כבר משנת 1981. המערכת נועדה ליירט גורמים עוינים מורכבים, כמו מטוסים, מטוסי קרב, כט"במים (כלי טיס בלתי מאויש), רחפנים וכלי טיס עוינים נוספים. במלחמת חרבות ברזל הופעלה המערכת שלוש פעמים: בצפת, בכנרת ובערבה.
חץ - מערכת ישראלית ליירוט טילים, הפעילה משנת 2000, וכוללת בתוכה גרסאות קודמות של המערכת: חץ 2 וחץ 3 וכן את מערכת חץ 4. מדובר במערכת הראשונה בעולם שמספקת מערך הגנה מפני כל סוגי הטילים הבליסטיים. בפועל, זה אומר שמערכת חץ מיירטת לרוב את "התותחים הכבדים" - טילים בליסטיים לטווח ארוך. המערכת מסוגלת ליירט טילים בתוך האטמוספרה ומחוצה לה. מערכת חץ 2 מיירטת טילים בטווח של לפחות 70 ק"מ ועד 1,500 ק"מ. מערכת חץ 3 היא בעלת טווח רחוק אף יותר, שיכול להגיע גם עד 2,400 ק"מ (משוער). במלחמת חרבות ברזל נורה טיל חץ אחד בעקבות התקיפות מאזור תימן. מחירו של טיל חץ אחד הוא בערך שלושה מיליון דולר.
מנת"ב (מרכז ניהול תמונה בליסטית) - זו אומנם לא מערכת שמיירטת טילים באופן אקטיבי, אך היא חלק בלתי נפרד בהגנה מפני איומים שחודרים לשטח האווירי. מדובר במערכת שמנוהלת על ידי מערך ההגנה האווירית ופיקוד העורף, והיא אחראית לזיהוי איומים מהאוויר אל עבר ישראל ועל הפעלת התרעת צבע אדום עבור האזרחים.
מגן אור - מערכת ההגנה החדשה ביותר בשימוש מערך ההגנה האווירית, והראשונה מסוגה בעולם! מדובר בפיתוח ישראלי שמהווה מערכת משלימה לכיפת ברזל עבור איומים קצרי טווח. במערכת זו מתבצע היירוט באמצעות קרני לייזר - מה שהופך את השימוש בה לזול בצורה משמעותית יותר מכיפת ברזל. המערכת נפרסה לראשונה לשימוש ניסיוני במהלך מלחמת חרבות ברזל.
לוחצים על כפתור ההכנה עכשיו - ועל כפתור היירוט אחר כך
מערך ההגנה האווירית מציע תפקידי לחימה גם לבנים וגם לבנות. השירות בתפקיד מחייב עמידה בתנאי הסף הבאים:
* בנות צריכות לעבור מיון לוחמות והן מחויבות לחתום על שירות "דין אישה כדין גבר" - כלומר לשרת פרק זמן זהה לזה של הבנים וכן להתחייב לשירות מילואים פעיל.
הלוחמות מתחילות את המסלול שלהן קצת לפני הלוחמים. אחרי שרשרת החיול בבקו"ם הן מגיעות לביסל"א - בית הספר להגנה אווירית, שם הן יעברו מכינה של שבועיים. במהלך השבועיים האלה ילמדו הלוחמות לעתיד להכיר קצת יותר לעומק את מערך ההגנה האווירית ואת המשמעות של להיות לוחמת במערך הזה. כמו כן, הן ישתתפו במטווחים ובפעילויות שדאות. בסוף המכינה יצטרכו הלוחמות להחליט אם הן אכן ממשיכות אל הטירונות וההכשרה, או חותמות ויתור במקרה שהתפקיד פחות מתאים להן, אחרי הכול.
השלב הבא הוא טירונות, וזה גם השלב שבו מצטרפים הבנים היישר מהבקו"ם אל ביסל"א. הטירונות כוללת שני פרקים: פרק רובאי ופרק מקצועי. כל פרק אורך כחודשיים (סה"כ ארבעה חודשים), כאשר לפעמים יש חפיפה של תכנים בין הפרקים. הפרק הרובאי כולל תוכני טירונות כמו כושר קרבי (טיפוס על חבל, סטים של מתח ומקבילים, תרגילי חוליה ופרט), ימי שדאות, הכרת הנשק, קורס עזרה ראשונה ומסעות. הפרק המקצועי הוא בעצם ההכשרה לתפקיד. בשלב זה הלוחמים מחולקים למגמות לפי מערכות יירוט הנשק שאליהן שובצו, מכירים לעומק את המערכות ולומדים איך הן פועלות.
אחרי הפרק המקצועי, עוברים הלוחמים לשטח הסוללות למשך ארבעה חודשים. בתקופה זו הם משרתים כלוחמי ולוחמות קרקע-אוויר, מבצעים שמירות, בדיקות תקינות למערכות ותרגילי כשירות, בדומה לתפיסת קו של פלוגות חי"ר.
בשביל להשתלב במשמרות על מערכות היירוט שאליהן יועדו, עוברים הלוחמים קורס ייעודי נוסף - בן חודשיים וחצי עד שלושה חודשים. לאחריו, מוסמכים הלוחמים לשירות במערך ההגנה האווירית.
מערכות ההגנה של חיל האוויר פרוסות בכל רחבי הארץ, כך ששיבוץ הלוחמים יכול להיות בכל מקום ברחבי הארץ - מהצפון ועד הדרום. במהלך השירות הסדיר, עובדים הלוחמים במשמרות יחד עם חברי צוות נוספים. כמו שכבר אמרנו, כל משמרת דורשת מהלוחמים ריכוז גבוה ודריכות רבה, ומסיבה זו, המשמרות אורכות כשלוש שעות בממוצע בלבד, תלוי בכמות הכוח הנוכח באזור.
במהלך השירות הסדיר, הלוחמים הוותיקים יכולים לצאת לקורסים שונים כדי להתקדם בתפקידים במערך ההגנה האווירית: